החלטה בתיק ת"ט 29904-07-10

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר חוב שהוגש במסגרת תיק הוצאה לפועל.

מדובר בשטר חוב שנעשה ביום 30/7/1997 על ידי עושי השטר,  פרדו  אלוירה וחיים (להלן:"החייבים העיקריים") להבטחת התחייבות להחזרת הלוואה למשיב, האוחז בשטר, (להלן:"הבנק"). המבקש הוא ערב בשטר החוב.

בגוף השטר נקבע כי מועד פרעון השטר הינו ביום 30/7/2000. סכום השטר הינו בסך של 11,678 ש"ח

אין חולק כי המבקש חתום על השטר כערב בערבות אוואל יחד עם  ערב נוסף.

בשנת 2002 פתח הבנק תיק הוצאה לפועל כנגד החייבים העיקריים. משכשלו הניסיונות להמציא האזהרה בתיק ההוצל"פ לחייבים העיקריים, הגיש הבנק בקשה במסגרת תיק ההוצל"פ לקבלת מידע ממשרד הפנים באשר לכניסות ויציאות החייבים העיקריים מהארץ. מהמידע שהתקבל עלה כי החייבים העיקריים עזבו את הארץ כבר בחודש יולי 2000 ומאז לא שבו.

ביום 21/2/05 נפתח תיק ההוצל"פ לביצוע השטר כנגד המבקש, הערב לשטר החוב. בבקשת הביצוע צוין כי המבקש חתום על השטר כערב וכי חיובו הינו למחצית יתרת החוב בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגד החייבים העיקריים.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד והתנגדות. בבקשה להארכת מועד טען המבקש כי ההתנגדות הוגשה באיחור בן  ימים ספורים בלבד. לטענתו, במועד הקבוע להגשת ההתנגדות הושבתה מערכת בתי המשפט. המבקש סבר, לתומו, כי ההשבתה חלה אף על מערכת ההוצאה לפועל ולפיכך, עוצרת את מניין הימים להגשת ההתנגדות. עוד טען המבקש כי לצורך הגשת ההתנגדות היו דרושים לו מסמכי בקשת הביצוע.  לאחר שפנה לקבלת עצת עורך דינו התברר למבקש כי הנחתו שגויה, ומשכך פעל להגשת ההתנגדות ללא דיחוי.

בתצהיר התומך בהתנגדות העלה המבקש מספר טענות הגנה.  כטענה מקדמית טוען המבקש כי הניגוד להוראות הדין שטר החוב לא הוצג לפרעון ולא נשלחה הודעת חילול וכי בקשת הביצוע אינה מפרטת את העובדות המשמשות עילה לבקשה.

לגופו של עניין טוען המבקש כי יש לקבוע כי התביעה התיישנה, כי במעמד החתימה על שטר החוב לא גילה לו הבנק את מצבם הכספי של החייבים העיקריים, כי הבנק ישב באפס מעשה במשך שנים וכי השטר הינו בגדר שטר בטחון להבטחת הלוואה אשר נפרעה בחלקה.

עוד טען המבקש כי הינו בגדר "ערב יחיד" וככזה חוסה הוא בצל הגנת חוק הערבות. לטענתו, הפר הבנק את הוראות חוק הערבות בכך שהגיש התביעה כנגדו בטרם מוצו ההליכים כנגד החייבים העיקריים, הפר את חובת הגילוי הקבועה בחוק הערבות שכן נמנע מלגלות למבקש כי מצבם של החייבים העיקריים קשה, וכן לא טרח לעדכן את המבקש כי החייבים העיקריים אינם פורעים את הלוואה.

הצדדים התייצבו לדיון בפני במהלכו נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

אין חולק כי ההתנגדות הוגשה באיחור בן מספר ימים. טענת המבקש כי סבר לתומו כי מזכירות ההוצאה לפועל מצויה בשביתה,  אינה מהווה "טעם מיוחד" בהתאם לפסיקה.

אף טענת המבקש כי לא היו בידיו המסמכים הנדרשים לצורך הכנת ההתנגדות, תמוהה. זה המקום לציין כי תיק ההוצל"פ נפתח כבר בשנת 2005 ובמסגרתו התנהלו הליכים ממושכים בין הצדדים באשר למסירת האזהרה למבקש בשנת 2006. הליכים אלו כללו בקשות רבות שהוגשו על ידי הצדדים, דיון וחקירות והגשת סיכומים בכתב. 

בסופו של יום ניתנה החלטת רשמת ההוצל"פ כי לא ניתן לקבוע כי המסירה בשנת 2006 בוצעה כדין ולכן יש לבצע מסירה חוזרת של האזהרה.

משכך, ברי כי היו בידי המבקש המסמכים הנדרשים לצורך הכנת ההתנגדות ואף אין חולק כי במהלך כל התקופה היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין. בנסיבות אלה, על המבקש היה לנהוג בזהירות המתחייבת להגשת ההתנגדות במועד.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה ויאריך המועד להגשת ההתנגדות, גם מקום בו לא היה טעם מיוחד לאיחור, אולם זאת מטעמים הנעוצים בטיב טענות ההגנה והחשש כי ייגרם עיוות דין לבעל דין רק בשל מחדל דיוני . ככל הוא כי הפגם הדיוני ניתן לריפוי בפסיקת הוצאות.

בנסיבות אלה, ועל מנת לא לחסום המבקש אך בשל מחדלו הדיוני,  יש מקום לבחון האם למבקש טענות הגנה ראויות כנגד התביעה.

יוער כבר עתה כי התצהיר התומך בהתנגדות כולל בחובו טענות משפטיות וציטוטים של הוראות החוק למכביר, אשר חלקן אף אינן רלבנטיות לענייננו, ואילו טענותיו העובדתיות של המבקש, כפי שיפורט בהרחבה להלן, נטענו בקצרה, נעדרו רמת פירוט הנדרשת בשלב בקשת הרשות להתגונן